משה ביטון נ' בר עומר ומפלי הים בע"מ

פסק דין

הרקע וההליך

לפניי תביעה כספית לתשלום 203,190 ₪ בגין אספקת אריחים לאולם שמחות של התובע.

התובע מחזיק באולם שמחות ואירועים "בני משה" באזור התעשייה תלפיות, רח' הסדנא 2 ירושלים (להלן "האולם"). הנתבעת הינה חברה המשווקת אבני ריצוף בכל הארץ, כאשר רוב האבנים אותן היא משווקת הן אבני משקע, הידועות גם בשם "אבני גיר".

אין חולק כי התובע רכש מהנתבעת אריחים מסוג "ואל גרנדה" שהם מאבן גיר, אלא שלטענת התובע בבואו לרכוש את המרצפות הוא טען בפני נציג הנתבעת כי אינו מעוניין באריחים מאבן גיר ורכש את האריחים על סמך מצג שהציג לפינו נציג הנתבעת, כי האריחים אינם מאבן גיר ואינם בעלי שחיקה גבוהה. לאחר ביצוע הריצוף נוכח התובע כי המרצפות אינן עומדות בדרישות שהציג בפני הנתבעת עובר לרכישה, שכן תוך זמן קצר התגלו בהן ליקויים ופגמים רבים. מנגד, טוענת הנתבעת כי לא ציינה בפני התובע כי האריחים אינם מאבן גיר. היפוכו של דבר, הנתבעת משווקת בעיקר אריחים מאבן גיר, ולתובע הובהר היטב עובר לרכישתו, כי האריחים שבחר הינם מאבן גיר ואף הוסבר לו כיצד לתחזקם.

סלע המחלוקת בענייננו הינו, האם נכונה טענת התובע כי הדגיש בפני נציג הנתבעת כי הוא מעוניין באריחים שאינם מאבן גיר, או שמא נכונה טענת הנתבעת כי הדגישה בפניו שהאריחים הינם מאבן גיר.

העובדות הצריכות לעניין

ביום 17.3.04 הגיע התובע בליווי אדריכלית מטעמו לאולם התצוגה של הנתבעת ברמת השרון ורכש כ- 630 מ"ר אריחי אבן מסוג "ואל גרנדה" בשווי של 109,148 ₪ כולל מע"מ, לצורך ריצוף אולם האירועים שבחזקתו. במעמד הרכישה, מסר התובע לנתבעת המחאות של "אולמי מיראז בע"מ" (ראה נספח ב' לכתב ההגנה) וכעבור זמן קצר סיפקה הנתבעת את האבן לאולם "בני משה".

לאחר שהחלה עבודת הריצוף באולם, יצר התובע קשר עם הנתבעת ביום 8.8.04 וביצע הזמנה נוספת מאותה אבן בעלות כוללת של 8,757 ₪. בסיום עבודת הריצוף, ביצע מר יהושע ביסמוט, מלטש מומחה (להלן- "ביסמוט") ליטוש ברצפת האולם.

7.כעבור מספר חודשים, פנה התובע לביסמוט, עקב התפתחות "תפרחת לבנה", חורים, קצוות ריצוף שבורים וכתמים על המרצפות, ביסמוט הגיע שנית לאולם, הבחין ברטיבות חזקה מתחת לריצפה, לטענתו התריע בפני התובע על רטיבות, והתובע עצמו הראה לביסמוט כי בפינת הבמה הבולטת קיימת נקודת חדירת מי גשמים בעייתית. ביסמוט שהבחין כי מצב הרטיבות באולם החמיר לעומת ביקורו הקודם וגם נכח במקומות בהם הריצוף והפרקט "מתנתקים", העיר לתובע כי מניסיונו הדבר נובע מחדירת רטיבות תחתית מתחת לאריחים מקירות חיצוניים באולם או ממקור אחר. הוא גם קדח חורים במקומות מסוימים ברצפת האולם, ומהנקודה שליד הבמה נכח שנבעו מייד מים (ראה סעיף 9 לתצהירו), וכדבריו בעדותו בביהמ"ש ראה "נביעה של מים שנכנסים לאולם מהמקום בו הבמה צמודה לקיר" (ראה עמ' 9 ש' 10-11 לפרו'), אותה כינה "דליפת מים" (שם ש' 21 לפרו'). אף התובע אישר זאת בעדותו באמרו כי "פרצו מים למעלה" (בעמ' 6 ש' 26-27 לפרו'), וביסמוט הראה לתובע שמתחת לריצוף קיימת רטיבות, ושבמקומות החיבור בין האבן והפרקט, האיטום לא תקין וקיימת תזוזה במרצפות (סעיף 10 לתצהירו), כן הסביר כי רק לאחר ייבוש הרצפה ואטימתה היטב, ניתן יהיה לבצע ליטוש חוזר שיסיר את סימני הרטיבות וישיב את האבן למצבה המקורי, וסיכם עם התובע כי לאחר שהתובע יטפל במקור הרטיבות והרצפה תתייבש, יוזמן שוב ביסמוט לביצוע תיקונים בתשלום (סעיף 7 לתצהיר ביסמוט).

8.בישיבת הקד"מ מיום 23.10.08, מיניתי את המהנדס מר אחי קליין כמומחה מטעם בית משפט לצורך בחינת טיב סוג האריחים שסופקו לתובע, רמת שחיקתם והאם הכתמים והתפרחות שבהם ובפרקט, נבעו מחול רטוב או מרטיבות אחרת שאינה באשמת הנתבעת, וקבעתי הוראות ומועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. ואולם בשל הודעת הנתבעת בהמשך, על קשרים עסקיים שהיו לה עם המהנדס קליין ובהסכמת התובע, מיניתי ביום 1.12.08 את המהנדס, מר אייל שנהב כמומחה מטעם בית משפט (להלן "המומחה"), תחת המהנדס קליין, קבעתי מועדים חדשים להמצאת המסמכים למומחה, להגשת חוות הדעת ושאלות ההבהרה, לאופן תשלום שכר טרחת המומחה ולהגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו וחוו"ד מומחה מטעמו והנתבעת הגישה תצהירים מטעם מר יהושוע ביסמוט- מלטש המרצפות, ה עומר בר ונפתלי איכר, מנהלי הנתבעת, מר חן איכר- איש מכירות אצל הנתבעת, וחוו"ד מומחה מטעמה. הגשת חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש התעכבה, מאחר והתובע לא המציא לו את המרצפות ולאחר מכן התעכבה המצאתו מרצופת נוספות שנדרשו לבדיקה.

9.בישיבת הקד"מ מיום 13.7.09 הגיעו הצדדים להסכמה כי השאלה העיקרית שבמחלוקת היא, האם אכן הדגיש התובע לנתבעת כי האריחים שביקש לרכוש לא יהיה מאבן גיר או שמא נכונה טענת הנתבעת, כי היא הדגישה בפניו שהאריחים עשויים מאבן גיר.

10.בפרק הסיכום לחוות דעתו מיום 23.6.09, קבע המומחה מטעם ביהמ"ש, כי מדובר באבן גיר, שהתנהגותה במבנה הנדון אינה חריגה (ראה סעיף 4 ג בעמ' 8 לחווה"ד), וכי אבן גיר אינה פסולה לריצוף אולם שמחות, הגם שתחזוקתה מהווה מעמסה גדולה ביחס לסוגי אבן אחרים ולאריחי גרניט פורצלן (ראה סעיף 4 ד בעמ' 9 לחווה"ד). כן קבע כי באזור כיור נטילת הידיים וברחבי האולם קיימים מספר מוקדי תפרחת, סדקים, שברי קצה, כתמים, חורים ואיבוד ברק, ומדובר בחלק קטן של האולם עד כ- 5%, כשחלק גדול מהליקויים קשורים לאזורים בהם חודרת רטיבות.

11.בהתייחסו למחלוקת העובדתית בטענות הצדדים כאמור בסעיף 4 דלעיל, קבע המומחה כי באם ויקבל בית המשפט את גרסת התובע כי הובטח לו שהאבן שנרכשה אינה אבן גיר, כי אז שווי הפיצוי בגין הצורך בביצוע ליטוש באופן תדיר לעומת אבן אחרת, עומד ע"ס 60,000 ₪, ואם יקבל בית המשפט גרסת הנתבעת, כי הובהר לתובע שהאבן היא אבן גיר, כי אז מדובר בהתנהגות טבעית של סלע גיר, ואין מקום לקבוע פיצוי.

12.בישיבת הוכחות נחקרו התובע, מר יהושע ביסמוט, מר חן איכר, מר נפתלי איכר ומר עומר בר.

טענות התובע

13.התובע הגיע לאולם התצוגה של הנתבעת כדי לבחור מרצפות לאולם שמחות שבחזקתו והדגיש בפניי הנתבעת, כי מאחר ורמת השחיקה במרצפות המיועדות לריצוף אולם שמחות גדולה מהרגיל, על המרצפות להיות חזקות ולא מאבן גיר. לטענת התובע הוא לא ידע כי נמכרו לו אריחים מאבן גיר.

14.כבר ביום הריצוף החלו להראות פגמים וליקויים במרצפות. אולם, כשפנה התובע לנתבעת ויידע אותה בליקויים אלו, הבטיחה הנתבעת לתובע כי לאחר ליטוש הריצוף, הוא יראה כפי שהוא נראה באולם התצוגה של הנתבעת.

15.בחלוף הזמן לאחר שהחלו להופיע "תפרחת לבנה" על פני המרצפות, חורים רבים, קצוות ריצוף שבורים וכתמים על הריצוף, פנה התובע לנתבעת להחליף את כל הריצוף, פנייתו נענתה בשלילה. הנתבעת הבטיחה לתובע, כי תגיע עם מלטש מרצפות מטעמה, כדי לנסות ולתקן את הליקויים, אולם בהגיעם לאולם האירועים, החלו נציג הנתבעת והמלטש להעלות תירוצים שונים, כדי להסיר מעליהם את האחריות.